דיסאוריינטציה ותפישה דיסלקטית
Disorientation and Dyslexic Perception
Printed and Translated with Permission by Ronald D. Davis. All rights reserved http:// www.dyslexia.com. The Dyslexic Reader, vol.26, issue 1, 2002,
תורגם בהתנדבות ע”י מרים פינר גייזנברג,
המרכז הישראלי לעזרה עצמית,
עבור עזרה – קבוצת תמיכה להורי ילדים עם ליקויי למידה קלים.
במשך השנים התענינו אנשים רבים במחקרו המוקדם של רון. להלן תיאור של ניסוי שערך
ב- 1982 כדי להוכיח לעצמו שתפישות הנובעות מדיסאוריינטציה הן פעולה טבעית של המוח. ההבנה כיצד השימוש בפעולה טבעית של המוח יוצרת לא רק סימפטומים של דיסלקסיה אלא גם את הכשרונות הרבים שאנשים דיסלקטיים לפעמים מציגים, מהווה אחד היסודות של שיטת דייוויס לתיקון דיסלקסיה
(Davis Dyslexia Correction). היא מסבירה את הכלים שמאפשרים לאנשים החושבים בצורה דיסלקטית לשלוט במתכוון בתפישות המעוותות שהן תולדה של דיסאוריינטציה – על מנת להסיר ליקוי למידה ולהגביר את כשרונותיהם.
“ב- 1982, לאחר שעמיתיי ואני הגענו להבנה בסיסית ראשונית מה צריך לעשות כדי לתקן דיסלקסיה, הגשנו שיטת עבודה לציבור. לשיטה היו תוצאות מרשימות וצברנו ראיות אמפיריות רבות שתמכו בה. אבל גם השיטה וגם אני אישית נתקלנו בביקורת ובלעג מצד הרשויות המוסמכות בנושא הדיסלקסיה.
הסיבה היתה שהדגם ההתפתחותי לדיסלקסיה היה כה רחוק מהדגם הסטרוקטורלי (נזק מוחי או תקלה) שהיה מקובל אז. בנוסף לכך לא היתה לי הכשרה פורמלית ולא תעודות בתחום וכך מהר מאד התייחסו אלי כאל שרלטן.
לשווא חיפשתי דבר שיתמוך ברעיוני שעיוות בתפישה הוא הגורם לסימפטומים של דיסלקסיה. לא יכולתי למצוא אפילו הסבר פשוט של עיוות תפישה, למה זה קורה, כיצד ואיך קוראים לו.
ראשית כל רציתי להוכיח שדיסלקסיה אינה תוצאה של נזק מוחי או תקלה. חיפשתי דרך להוכיח שכל הסימפטומים של דיסלקסיה יכולים להיווצר ע”י מוח נורמלי שמתפקד באופן טבעי. חשבתי שאם אצליח ליצור קשר בין העיוותים התפישתיים שגם אנשים שאינם דיסלקטיים חווים ובין סימפטומים של דיסלקסיה, יוכיח הדבר שהסימפטומים של דיסלקסיה אינם תוצאה של נזק מוחי או תקלה.
לא ידעתי היכן להתחיל.
יום אחד נסעתי למשרד. היה זה אחרי שבועיים של מזג אוויר קר אפור וגשום. באותו בוקר היה חם בהיר והשמש זרחה. התכוונתי להשתמט מהעבודה ולטייל בחורשה. נעצרתי מול רמזור אדום כשבמחשבותי אני כבר בחורשה, כשפתאום הרגשתי שאני הולך להתנגש במכונית שלפני. כמובן לחצתי חזק יותר ויותר על הבלמים אבל לא עצרתי. פתאום הבנתי:זה לא אני שנע, זו המכונית האחרת שנעה אחורנית אלי! צפירתי מנעה התנגשות – אך ראשי התחיל לפעול במרץ. ההתנסות הזאת של התופעה (תפישות חושיות מעוותות) שעליה דיברתי במשך חודשים, גרמה לשינוי בפרספקטיבה שלי. אם אצליח ליצור את ההשפעה הזאת בסיטואציה מבוקרת אוכל אולי להוכיח את התיאוריה שלי.
באותו יום התחלתי ניסוי. הציוד היה פטיפון ישן במהירות של 33-1/3 שעמד על צידו. מחובר אל צלחת הפטיפון היה דיסק גדול עשוי קרטון שעליו צוירה ספירלה. היה מפסק רגלי כך שניתן היה להפעיל ולהפסיק את המתקן מבלי להשתמש ביד, שעון-עוצר, רשמקול ו לוח-שעם והייתי מוכן לחקור עיוות תפישתי. אני עצמי הייתי הנבדק הראשון. ישבתי מול הדיסק והסתכלתי על מרכז הספירלה. לחיצת רגל והדיסק מתחיל להסתובב. בפחות מחמש שניות הרגשתי את התנועה. מהירות הדיסק היתה כה רבה שהרגשתי כאילו אני טס במנהרה שאין לה סוף.
מטרת הניסוי היתה ליצור סימפטומים של דיסלקסיה במוח לא-דיסלקטי. אך בטרם ניתן היה לעשות זאת היה על הציוד ליצור סימפטומים דיסלקטיים במוח דיסלקטי. לפי הדגם ההתפתחותי נבעו הסימפטומים של דיסלקסיה מעיוותים בחושים. החושים שנפגעו במיוחד היו ראיה, שמיעה, שיווי משקל, תנועה וזמן.
הדבר הראשון ששמתי לב אליו כאשר ביצעתי את הניסוי על עצמי היה שבדיוק לפני שהתחילה ההרגשה של תנועה היה נראה כאילו שמהירות הדיסק יורדת. הדבר הצביע על כך שלא רק חוש התנועה שלי התעוות אלא גם חוש הראיה.
השלב השני של הניסוי היה לעמוד מול הדיסק על רגל אחת, להפעיל את הדיסק ולנסות להישאר בשיווי משקל. אני לא ממליץ לעשות זאת ללא עוזר שיפעיל את הדיסק, וחשוב יותר, יתפוס אותך כשתתחיל ליפול – כי תיפול אחורנית. אין ספק שהספירלה המסתובבת עיוותה את חוש שיווי המשקל.
השלב השלישי היה לשבת מול הדיסק הלא-מופעל עם שעון-עוצר ביד. תוך כדי הסתכלות על מרכז הספירלה ניסיתי להעריך 15 שניות ע”י הפעלת שעון העוצר והפסקתו כאשר חשבתי שעברו 15 שניות. בחמישה ניסיונות לא טעיתי אף פעם יותר משלוש שניות. השלב הבא היה להפעיל את הדיסק ולנסות אותו דבר. ב- 5 ניסיונות לא הצלחתי להתקרב יותר מאשר 5 שניות, ופעמיים טעיתי ביותר מ- 10 שניות. אין ספק שחוש הזמן שלי התעוות.
השלב הרביעי: להפעיל את הרשמקול, את הדיסק, ולאחר שתחושת התנועה החלה, לבקש מהעוזר שלי להגיד לי משהו ולחזור על מה ששמעתי. השתמשנו בחרוזי ילדים ידועים, והעוזר היה בכוונה משנה קצת את המילים … לא יכולתי לשמוע במדויק מה הוא אמר .. וההוכחה נמצאה על הטייפ.
כך עם ציוד בשווי של פחות מ- 100 דולר הוכחתי לעצמי שמוחי עיוות את חושי הראיה, השמיעה,שיווי המשקל, התנועה והזמן. הניסוי יצר סימפטומים דיסלקטיים במוח דיסלקטי. כעת הייתי מוכן לנסות אותו הדבר על מוח לא-דיסלקטי. החלטתי להעביר 100 אנשים בשלבי הניסוי. אפילו לא אנסה להחליט מראש אם הם דיסלקטיים או לא. רציתי חתך-רוחב של האוכלוסייה.
התחלתי לעשות את הניסוי עם כל מי שהיה מוכן לשבת מול הדיסק המסתובב. מהר מאד גיליתי שאני זקוק לציוד נוסף: פח אשפה עם בטנה מפלסטיק. כמו כן גיליתי שעלי לשנות את סדר העניינים. בהתחלה הרשיתי לאחרים להסתכל על מי שעבר את הניסוי. מה שראו השפיע על התנסותם. לכן הרשיתי הסתכלות באחרים רק למי שכבר עבר את הניסוי.
היו אנשים שסיבובי הדיסק גרמו להם לבחילה חזקה עד כדי שלא יכלו לסיים את ארבעת השלבים של הניסוי. אך גם בשלב שבו סיימו התרחש עיוות תפישתי. כל מי שסיים את הסדרה חש בעיוות בראיה, שמיעה, שיווי משקל, תנועה וזמן. לא חשוב היה מה הגיל, מידת האינטליגנציה, ההשכלה, המין, הגזע וכיו”ב – התוצאות היו עקביות.
ואז, ערב אחד, אישה צעירה – הנבדק מס’ 48 – ישבה מול הדיסק המסתובב. היא ישבה וכמעט הקיאה במשך כשלוש דקות ואז נפלה על הרצפה בהתקף של grand mal. האירוע הבלתי צפוי הפחיד אותי
והבעית אותה. לעולם לא חוותה התקף מקודם, ואני לעולם לא ראיתי התקף מקרוב כל כך. הרגשתי אחראי על כך שזה קרה.
סקרנותי שלי באה על סיפוקה. היו לי כמעט 50 תוצאות שכולן אישרו את התיאוריה שלי. החלטתי שהוכחתי את טענתי ולכן הניסוי שהיה מתוכנן לכלול 100 איש הסתיים ב – 48 בלבד.
הערת העורך:
אל תעשה את הניסוי הזה בעצמך. כפי שהדו”ח מראה, יכול הדיסק המסתובב לעורר התקפים אפילפטיים באנשים הנוטים לכך. לכן לא ראוי ולא בטוח לנהל ניסויים כאלה מחוץ לתנאי מעבדה מבוקרים ומונחים היטב.
כשרונות שתפישות מעוותות יכולות להגביר אותם.
* מודעות מרחבית
* תכנון אסטרטגי
* אומנויות מכניות
* דרמה, משחק תפקידים
* מוסיקה
* המצאות
* עיצוב
* בניה
* אתלטיקה
* ניווט רכבים
* הנדסה
* לספר סיפורים
על כן, מטרתה של שיטת הייעוץ של דייוס אינה הסרת הדיסאוריינטציה, אלא היכולת לשלוט בה במודע כאשר היא מפריעה בקריאה, כתיבה, מתמטיקה ובהצלחה במסגרת חינוכית מסורתית.
___________________
סימפטומים של ליקויי למידה שיכולים לנבוע מעיוות תפישתי
ישנם אלפי סימפטומים של ליקויי למידה שעשויים לנבוע מדיסאוריינטציה. חומרת הפגיעה בחושים השונים שונה מאדם לאדם ומזמן לזמן. הנה רשימת סימפטומים נפוצים אחדים של דיסאוריינטציה לפי החוש הפגוע במיוחד:
ראיה:
. משנה או הופך רצף של אותיות או ספרות
. איות שגוי/ לא עקבי
. אותיות וספרות זזות, נעלמות או מצטמצמות
. בזמן קריאה או כתיבה משנה אותיות, מלים ושורות או מדלג עליהן
. אינו מודע או מדלג על סימני פיסוק
שמיעה:
. קושי ביצירת צליל דיבור
. מבחין בצלילים או מלים שאחרים אינם מבחינים בהם
. מאשימים אותו שאינו מקשיב ואינו קשוב
. שומע צלילים כאילו הם חזקים או חלשים, קרובים או רחוקים יותר ממה שהם באמת
שיווי משקל/תנועה
. סחרחורת או בחילה בזמן קריאה
. התמצאות לקויה במרחב
. לא מסוגל לשבת בשקט
. קושי בכתיבה (דיסגרפיה)
. בעיות של שיווי משקל וקואורדינציה
זמן:
. היפראקטיבי (פעלתן יתר)
. היפו-אקטיבי (פחות מדי פעלתני)
. אינו מסוגל ללמוד מתמטיקה (דיסקלקוליה)
. קושי לדעת מה השעה וקושי להגיע בזמן
. קושי ברצף וקושי בעריכה ושמירה על סדר
אסטרטגיות למידה בשיטת דייויס מופעלות בקנדה
סטודנטים קנדיים בילו ארבעה ימים מהנים עם שרון פייפר ואליס פרט ולמדו מיומנויות שיוכלו לקחת אותן לכיתותיהם בבית הספר היסודי ולהעבירן להורים ולמורים של ילדים מתחת לגיל 9. לסו הול, שבחסותה התקיימה הסדנה, היתה זאת הזדמנות מצוינת לפגוש את הפעילים הקנדיים ג’רי מקלוד, ווס סול ולארי סמית ולארח את מנהלי ארגון DDA הישראלי יהודית שוורץ ואטיה צ’סלר. המשתתפים התרשמו מבנה של סו, ג’ורג’ בן ה- 14 שהראה ידע ועניין במשך הסדנה. אולי יצמח לסו כאן שותף לעתיד!
בתמונה: משתתפי הסדנה
Davis Learning Strategies Basic Teacher Workshop participants, Vancouver, August 2001
Left to right, bottom row: Wendy Beck, Sue Hall,, Alice Pratt, Laura Parosky, Michelle Micko. Middle: Judith Schwarcz, Joanne Brooks, Donna Doerksen, Wes Sole.
Back: George Hall, Marylou Tassinari, Carol Moran, Jennifer Chua, Etya Chesler, Jeri Mcleod, Brenda Baird, Jan Hagedorn.
Far back: Larry Smith Jr., Eric Hagedorn