מאת פטר הנרי
Personal Experience Essay By Peter Henry
Printed with Permission from Ronald D. Davis.
All rights reserved. The Dyslexic Reader, Volume 23, 2001:// http www.dyslexia.com
תורגם בהתנדבות ע”י ג’ודי כהן, המרכז הישראלי לעזרה עצמית, עבור עזרה –
קבוצת תמיכה להורי ילדים עם לקויי למידה קלים.
עבורי, אירוע המשנה חיים הוא אירוע שיש בו לקח לחיים ושינוי באופי. אם לא כך, הוא לא באמת אירוע שמשנה חיים. האירוע ששינה את כל מסלול חיי אירע לאורך מספר שנים. מה שכיון אותי במסלול חדש היה היום בו נאמר לי, שיש לי דיסלקסיה.
במשך כל חיי היה לי רושם, שאני פחות חכם מכולם. הייתי תלמיד של 7 – 8 וחשבתי שכך יהיה לאורך כל שנות הלימוד. ידעתי שאני נבון, אך ציוניי לא שיקפו זאת. רק משפחתי תמכה בי בכל העליות והירידות שהיו לי. במשך 12 שנה, הייתי תלמיד ממוצע, אך הורי עודדו אותי כל יום.
אחד הרגעים הבולטים בחיי היה הרגע בו אמר לי הרופא, שאני דיסלקט הסובל מ – ADD. הייתי מבולבל ונבוך. זחלתי לחדרי, כשאיני יודע מה לחשוב. כל אותו יום בכיתי, בלי לדעת ממש על מה. מה זה אומר להיות דיסלקט, ולהזדקק לטיפול תרופתי? כל מה שרציתי אז היה להיות נורמלי.
ככל שעבר הזמן, חשתי שהתרופה משפיעה עליי ומשנה אותי. לא הייתי אותו ילד מאושר ואופטימי. הייתי שונה, ושנאתי את זה. בכיתה היה אותו הדבר. כבר לא השתתפתי בשיעור; רק הקשבתי, וציוניי היו בינוניים. רציתי יותר מכל להפסיק את הטיפול התרופתי.
חיי עברו מפנה, כשאימי לקחה אותי למוסד שיעזור “לרפא” דיסלקסיה. בפעם הראשונה הבנתי מהי הדיסלקסיה. התכנית שם הראתה את היתרונות שבדיסלקסיה, וכיצד לנצל אותם בלימודיי. יתרון אחד הוא, שאני לומד מאוד חזותי, והמילים שהפריעו לי היו מילים שלא הצלחתי לראות בדמיון. קיבלתי רשימה של 200 מילים שקשה לחזות בהן, ובמשך שנה וחצי יצרתי ייצוג חזותי בחימר לכל מילה. לדוגמה, יצרתי דגמים בחימר למילים “the” [ה’ הידיעה] או “and” [ו’].
חיי החלו משתנים לאט, ובמשך אותה שנה וחצי, שיפרתי את הבנת הנקרא וגם את הביטחון העצמי. כבר לא נזקקתי לתרופה, וחזרתי להיות פטר הנרי הישן והטוב.
אך הייתה לי אכזבה אחת – כבר לא נותר לי זמן להוכיח לעצמי ולמכללות שאני נבון יותר משהשתקף בציונים שלי. לכן קיבלתי החלטה, אולי הטובה ביותר בחיי: לדחות את הלימודים במכללה וללמוד שנה נוספת של תיכון. רציתי להוכיח שאני יכול להיות תלמיד מצטיין, וגם להראות לכל מי שהטיל בי ספק, שאני חכם כמו כולם.
רק היום הייתה לי התחלה של דבר עצום. כשקיבלתי את הציונים, כל גופי רטט. ידעתי מהם הציונים שלי, כי עבדתי קשה והרווחתי אותם. בכל זאת, מעולם לא ראיתי ציונים כאלה בתעודה שלי. לראות אותם על הנייר היו עבורי מימוש של כל מה שעבדתי לקראתו. קראתי את הציונים של הסמסטר הראשון, והתחלתי לבכות. בפעם הראשונה בכל חיי, קיבלתי 9 – 10 בכל המקצועות. בכיתי על כל הכאב והאכזבה שנאלצתי לעבור. סוף סוף הגעתי לפסגה. הייתי חכם כמו כולם, ואף אחד לא יכל לקחת את זה ממני. אך לא הצלחתי למען המכללות או למען הוריי. הצלחתי למען עצמי. הכאב של 12 שנה עבר. סוף סוף, החלקים החסרים שלי התחברו והשלימו אותי.
אימי רואה עד כמה תכנית זו שינתה את חיי. היא עכשיו מלמדת ילדים אחרים בשיטה זו. אני חייב להורי תודה על כך שהראו לי, שמה שיש לי הוא מתנה ולא דבר שלילי. אימי תמיד אמרה לי שאני נמצא כאן כדי לשנות את העולם, וזה מה שאני מתכוון לעשות. בלי הורי, לא הייתי במקום בו אני נמצא עכשיו. אך היתה לי רק טעימה של הצלחה, ועכשיו אני רוצה עוד.