לשים את ה’עצמי’ בתמונה
לשים את ה’עצמי’ בתמונה מאת רונאלד ג. דייויס הקורא הדיסלקטי, גליון 11, סתו 1997, עמ’ 5
תורגם בהתנדבות ע”י טניה מרי, המרכז הישראלי לעזרה עצמית, עבור עזרה- קבוצת תמיכה להורי ילדים עם ליקויי למידה קלי
בשיחה עם יועצת מתמחה, היא סיפרה לי איך היא עבדה עם תלמיד עם בעיית ADD. אחרי שהתלמיד תירגל שליטה בסמלים על בסיס תפיסת (קונספט) התוצאה, הוא יכול היה לדקלם לה את ההגדרה מילה במילה, אך עדיין לא היה שינוי בהתנהגותו התוקפנית.. היא הכריחה אותו לחזור שנית על התפיסה ע”י בנית מודל של כל אחת מההתנהגויות התוקפניות שלו. הפעם היא בקשה שיכלול הן מודל של עצמו ושל הצד הנפגע והן את הפעילות שגרמה לפגיעה. בעשותו כן הוא יצר את הקשר בין מה שהוא עשה ובין הפגיעה שנגרמה לצד השני. הקשר אפשר לו להכיר בכך שהוא עצמו גרם לבעיה, וכמו במטה קסם, ההתנהגות התוקפנית פסקה.
אחרי ששמעתי זאת, נזכרתי בתקופה שהייתי ילד. גדלתי בסביבה מאד עוינת. אבי נהג להכותני כל יום. בערך באותה תקופה למדתי את האל”ף בי”ת. התחלתי לבנות מודלים של אבי מזבל אדום ומים. בניתי את הדמויות האלה כדי שאוכל אחר כך לטחון אותם ולהפוך אותם שוב לזבל.
יצרתי גם מודלים של מכות כדי שאוכל לטחון אותם חזרה לאשפה. עשיתי מודלים של מה יקרה אחרי המכות , ומעכתי אותם. בסופו של דבר, עשיתי מודלים של מה היה קורה לפני המכות. בנקודה זו, משהו מוזר קרה. המכות פסקו!
מבלי שהייתי מודע למה שאני עושה, נכנסתי לתוך תפיסת התוצאה. לפני כן, הדברים פשוט קרו – בלי אזהרה, סיבה או גורם. לא היה לי כל מושג על סיבה ותוצאה עד שיצרתי את התפיסה לעצמי. מבלי שניסתי או התכוונתי, הפסקתי לעשות את הדברים שהביאו למכות.
היום אני מודע לכך שבכל אחד מן המודלים היתה גם דמות שלי. כללתי את הרעיון של עצמי בכל אחת מהתפיסות הבסיסיות.
זהו שיעור חשוב שכדאי שכל אחד מאתנו ילמד. בכל פעם שתפיסה בסיסית כלשהי בתהליך של הקנייה, מודל החרס צריך לכלול את תפיסת העצמי ביחס לאותה תפיסה בסיסית. זה מה שעושה את ההבדל בין משהו נרכש ובין רעיון שהופך להיות חלק מזהותו של התלמיד. אם המודל לא כולל את העצמי התלמיד עלול לא ליצור את הקשר. קיימת האפשרות שהאדם לא ממש הפנים את התפיסה.
אין זה אומר שכל מודל של ‘שליטה בסמלים’ צריך לכלול עצמי. מה שאני אומר הוא שהרעיונות הבסיסיים כמו, תוצאה, אחריות, זמן וכו’ צריכים לכלול את העצמי כדי להבטיח שהרעיון הופנם.