חינוך
לקרוא בין המילים
המרכז לתיקון למידה עוזר לדיסלקטים ללמוד לקרוא את מה שאינם יכולים לתפוס
מאת: קנדל ויגודה (Wigoda)
“ע סוס קפץ כחא ט גדר”. זה מה שרואים הדיסלקטים בנסיונם לקרוא את המשפט: “הסוס קפץ מעל הגדר”.
המילים: “סוס”, “קפץ” ו”גדר” מתיישבות עם השכל הישר שלהם שכן יש להם הקבלה ויזואלית. אולם מילים כמו: “ה” או “מעל” הן מילים שלא ניתן לעשות להן ויזואליזציה, לכן אין הן יכולות לעבור עיבוד במוח של אלו הסובלים מדיסלקציה.
יהודית שוורץ, שנולדה באנגליה, עלתה לישראל בשנת 1976. בתור ילדה היא העבירה שעות רבות במשרדיהם של פסיכולוגים אשר ניסו למצוא את הפתרון שחיפשו הוריה לשאלה מדוע היא נראית ילדה כה מבריקה אך ציוניה בביה”ס כה נמוכים. כאשר הלמידה היתה בעל פה, שוורץ היתה מן התלמידות הבולטות בכתתה, אולם ברגע שהשיעורים כללו נייר ועפרון היא הלכה לגמרי לאיבוד.
“זו תחושה קבועה כאילו משהו לא בסדר איתך”, נזכרת שוורץ בשנות ילדותה. “אני זוכרת שחשבתי שכולם סביבי מצליחים ומרגישה שגם אני אמורה להצליח”.
היתה זו תקופה כאובה בחייה של שוורץ שאמנם סיימה 12 שנות לימוד אך כפי שהיא מנסחת זאת: “לא בהצלחה”.
נקודת המפנה בחייה של שוורץ הגיעה לאחר שנולד בנה ירון, 9 שנים לאחר מכן. “הוא היה נמרץ ופעלתן, מסעיר ומרגש, ילד כיפי שנראה לי כילד נורמלי בגלל שהוא היה בדיוק כמוני”.
ברגע שירון הגיע לגיל בית הספר היה ברור לכל כי הוא סובל מקשיי למידה. “הוא לא הצליח ללמוד בכלל והחל להפריע במהלך השיעורים”, היא אומרת.
כשהיה בנה בכתה א’, החלה שוורץ להרגיש כי ישנה בעיה מסוימת. היא ראתה שישנם דברים מסוימים שירון לומד בהצלחה ובמהירות אך בית הספר כבר תייג אותו כתלמיד בעל התפתחות איטית. שתי הערכות לא הצביעו על אף בעיה אולם כשהגיע לכתה ב’ כבר היתה שוורץ בטוחה בקיומה של בעיה והחליטה לשלוח את בנה לאבחון נוסף.
“הפעם אמרתי למעריכים הדידקטיים שבחנו אותו שברור לי שיש משהו בעייתי ולא אכפת לי מה זה דורש מהם, אני רוצה שהם יימצאו את הבעיה”. הם אכן מצאו את הבעיה. הוא אובחן כדיסלקטי.
שוורץ ניסתה למצוא דרכים שונות לעזור לבנה אך מצאה מעט מאד. בבתי הספר בישראל התקציב היה מוגבל ולא הוקדשו כספים לעזרה לכלל הסטודנטים אלא רק לתלמידים בעלי נכות פיסית או קשיי למידה בולטים יותר. גם ילדים אלו קיבלו עזרה מועטה ביחס לגודל העזרה לה היו זקוקים.
שוורץ הבינה כי האדם היחידי עליו היא יכולה לסמוך זה היא עצמה והחליטה לקחת את הענינים לידיים.
אחד הכלים בו היא נתקלה היה ספר בשם: “הדיסלקציה כמתנה” מאת רונאלד ד. דייוויס. ספר זה, כך התברר, הפך לישועה שחיפשה שוורץ.
“התחלתי לקרוא בספר ואז הבחנתי שניתן גם להזמין קלטות שלו. עשיתי זאת במהרה והתחלתי לתכנן את נסיעתי לאנגליה על מנת לעבור את תכנית תיקון הקריאה של דייוויס. תכנית בת חמישה ימים. לקחתי את הבן שלי ונסענו”.
באותם הימים היה ירון בן 10 והעזרה לה הם זכו באותו הקורס שינתה לגמרי את חייהם. תחילה הם למדו לקרוא קריאה טכנית, כלומר הם השיגו את היכולת לקרוא את המילים עצמן מבלי בהכרח להבין מה הם קוראים. לאחר מכן הם למדו גם כיצד לקרוא כדי להבין (comprehensive reading) וזאת באמצעות שליטה במילים מחמר.
“כשחזרנו לישראל הבן שלי הפך לילד אחר לגמרי. הוא הצליח לקרוא, שיפר את התנהגותו והיה שמח יותר ללכת לבית הספר, אומרת שוורץ. “דיסלקציה”, כך הם למדו בקורס, היא מונח כולל למצב בו לעתים חלקו השמאלי של המח עושה את מה שאמור לעשות חלקו הימני של המח, ולהיפך. במוחו של האדם הדיסלקטי אף אחד משני צידי המח לא דבק בפעולות הספציפיות שהוא אמור לעשות דרך קבע. דיסלקציה היא לא פגיעה מוחית או עצבית ואף לא נוצרת כתוצאה של מח פגום. מדובר בסך הכל במצב בו מוחם של אנשים מסוימים לא מגיב למידע בדרך האופיינית.
דיסלקציה הופכת לבולטת וניתנת לצפייה לאחר גיל 3, כאשר ילדים מתחילים לפתח חשיבה לוגית ותבונה אנליטית.
ישנם שני מרכיבים לחשיבה: מילולית ולא-מילולית.
חשיבה מילולית מתייחסת לחשיבה באמצעות הצליל של המילים, בעוד חשיבה שאינה מילולית מתייחסת לחשיבה באמצעות אינטואיציה או תמונות מנטליות. מרבית האנשים מוצלחים יותר באחת מבין שני סוגי החשיבה הללו. באופן קיצוני, דיסלקטים מצליחים יותר לחשוב חשיבה שאינה מילולית. הרעיון מאחורי שיטת דייוויס הוא ללמד את החושב בצורה דיסלקטית לקרוא ולכתוב תוך שימוש בכשוריהם המיוחדים הלא מילוליים.
מכאן שמילים כמו “סוס” ו”גדר” אינן בעיתיות עבור דיסלקטים משום שביכולתם ליצור ויזואליזציה שלהן. רב האנשים יודעים כיצד נראה סוס. אולם מה לגבי מילים כמו: ה’ הידיעה (“ה”) או ו’ החיבור ( “ו”) ? קשה מאד ליצור תמונה מנטלית של מילים אלו, לכן נאלצים הדיסלקטים למצוא אלטרנטיבות על מנת לזכור מילים אלו ולשלבן עם צורת חשיבתם הבלתי ורבלית.
היום מנהלת שוורץ את מרכז תיקון הלמידה הממוקם ברעננה, שם היא מלמדת דיסלקטים להתמקד ולהבין באמצעות שימוש בשיטת דייוויס. שוורץ אינה מקבלת כל אחד לתכנית ואילו לפני שמחליטה האם לקבל מישהו היא מבצעת בדיקת הערכה שתקבע האם אותו ילד או מבוגר מתאים לתכנית.
שוורץ הינה אחת מ-406 סייעי דייוויס המפיצים את שיטת דייוויס ב-33 מדינות ו-26 שפות ברחבי העולם. בישראל נלמדת התכנית בעברית, אנגלית ורוסית.
“התכנית בת חמשת הימים היא רק חלקו הראשון של התהליך, אז אני מחפשת תלמידים שיהיו מוכנים להשקיע ולהתחייב”, היא מציינת. ההתחייבות כוללת 15 דקות של קריאה תחת השגחה בכל יום ותרגול נוסף במישורים אחרים כפעמיים או שלוש נוספות בשבוע עד שנרכשת שליטה מלאה ברשימה בת כ- 217 מילים שאינן ניתנות לשימור כתמונה (picture-less words).
התכנית מלמדת את התלמידים להתמקד (במקום להתרכז) בנושא המוצג מולם. “יש הבדל ניכר בין מיקוד (focus) וריכוז (concentrate). דיסלקטים צריכים ללמוד כיצד לנוע בין שני מצבים אלו”.
שמונים אחוזים מעבודתה כוללים עיצוב חמר. “כשאנחנו יוצרים את הקונספט של מילה אל תוך חמר, אנו יוצרים את משמעות אותה המילה בעולם האמיתי. קח לדוגמא רעיון מופשט כמו “בינתיים” או “לאחר מכן”. תלמידים לומדים ליצור תמונות מחמר אשר מתארות את המושגים הללו. ברגע שהם עושים כן, זה נשאר אצלם בראש”, היא מסבירה.
ישנן תכניות שונות ונפרדות לאלו הסובלים מ-ADD, ADHD או ליקויי למידה. הפרעות אלו כולן נפרשות תחת אותה מטריה רחבה העונה לשם: “דיסלקציה”.
“החברה ממהרת לבטל את האנשים הללו”, היא אומרת, “כאשר למעשה רבים מהם הם אינטליגנטים ביותר”. חלקם מגיעים לעבוד במפעל, כאשר מה שהם באמת צריכים לעשות זה לחפש תרופה לסרטן. אלברט איינשטיין, לאונרדו דה-וינצ’י, אלכסנדר גרהאם-בל, וינסטון צ’רצ’יל, וולט דיסני ועוד הוגים רבים סבלו מצורה מסוימת של דיסלקציה.
מתוך 200 התלמידים בהם טיפלה שוורץ באמצעות תכנית דייוויס, אחוזי ההצלחה שלה עומדים על 97 אחוזים. שלושת האחוזים הנוספים, לדבריה, פשוט לא היו בעלי מוטיבציה גבוהה מספיק.
בבתי הספר בישראל לומדים 40 ילדים בכתה, דבר שלא מאפשר איתור ילדים עם קשיי למידה. שוורץ טוענת כי אם ההורים רואים שילדם מתקשה כבר בכתה א’, עליהם לדרוש הערכה ואבחון ולודא שילדם אכן זוכה לה.
מורים ותלמידים צעירים מציעים להורים פעמים רבות לחכות ולראות מה יקרה עם הילד, אולם שוורץ מתנגדת לרעיון הזה. היא טוענת כי “הורים מוכרחים לסמוך על האינסטינקטים שלהם ולעשות כל מאמץ על מנת שילדם יזכה לעזרה הדרושה לו”.
אמנם קיימות כיתות מיוחדות לעבודה עם ילדים בעלי לקויות למידה, אולם מספרן מועט. יש בעיה חמורה של מחסור במשאבים ומכאן מחסור בתמיכה מספקת בצעירים אלו, שעל פי רוב נכללים באותה קבוצה עם ילדים אחרים בעלי בעיות התנהגות. רבין מהם פונים לפשיעה ולפעילויות הרסניות אחרות.
“מחסור בחינוך מוביל לחוסר תעודת בגרות ומכאן מחסור באופציות עבור הילד. מדינת ישראל צריכה להפנות פחות משאבים להקמת מרכזי נוער ולהתמקד יותר בחינוך”, אומרת שוורץ.
תמונות מנטליות. דיסלקטים חושבים בתמונות שאין מילוליות.
פתרונות יצירתיים. קשה ליצור תמונות מנטליות ממילים כמו “ה” או “ו”, לכן נדרשות דרכים אחרות על מנת לקבע אותן בראש.
