ברצוני להודות לך על כל מה שעשית

ליהודית היקרה,

ברצוני להודות לך על כל מה שעשית. אני כל כך מאושרת שדודתי יצרה עמך קשר ועודדה אותנו לנסות את תוכנית דייוויס. אולם, ההרגשה האמיתית שלי היא שמה שגרם להצלחת בני בתוכנית היה היחס הסבלני והעדין שלך אליו.

במשך חמשת הימים של התוכנית, רשמתי לי כמה דברים. ברצוני להתחלק בהם עם מי שיכול לקבל מזה משהו, כי בטוחני שיש הורים אחרים העוברים את מה שאנחנו עברנו.
כידוע לך בני סובל מדיסלקסיה ומבעיות בקריאה, כתיבה ואיות, למרות שהבעיה המרכזית הינה קריאה. בחודש ספטמבר, בו השתתפנו בתוכנית, היה לו קשה לסיים שלושה משפטים של חומר המיועד לכיתה א’ או ב’. בהיותו בן 10 ובכיתה ד’ הדבר פגע בהערכה העצמית שלו.

כאשר התחלת לטפל בו, הוא קרא כאשר יד אחת תומכת בראשו והיד השנייה משפשפת את עיניו בהתמדה, כאשר הוא מנסה לקרוא משפט או שניים (התייעצתי עם רופא עיניים בנדון, אך הוא אמר שאין מה לעשות). מעולם לא הצלחתי לגרום לו לקרוא במשך יותר מחמש דקות כי היה לי ברור שהדבר קשה לו מאד . למעשה, זה גרם לשנינו לא מעט מתח והיה לי די קשה רק לבקש ממנו לשבת זקוף בכסא ללא תנועות עצבניות וישיבה רפויה. כל התהליך היה מאד מעייף בשביל שנינו. זאת למרות שהוא כל כך רצה לקרוא. הוא פשוט לא יכול היה לקרוא מילה או שתיים ללא קושי. מה שגרם לי לתסכול הוא שבהרבה מקרים הוא הצליח לקרוא מלים קשות אך היה נתקע במילים בנות שתיים או שלוש אותיות (היום אנו מבינים שהן מילות ה”טריגר”).

מאז שהיה בגן הילדים, השתתף לרוב בתוכניות מבוססות מחקר מדעי.

כל שנה, הוציאו אותו לחדר המשאבים אבל שם הייתה התקדמות איטית ומינימאלית. האמת היא, שכאשר קראתי את הביקורות על ספרו של רון דייוויס “מתנת הדיסלקסיה” רוב האנשים שדיברו בשלילה על הספר היו אנשי חינוך שאמרו שזה נשמע פיקטיבי ושיש רק להצטרף לתוכניות המבוססות במחקר ומדע. במשך מספר שנים, עשינו זאת, אך במשך חמישה ימים בתוכנית דייוויס, הישגנו יותר ממה שהישגנו במשך שנים קודם. הדרך בה אני בחרתי התבססה על המלצות של אמהות שהשתתפו בתוכנית.

זה באמת מדהים!

אני חייבת לומר שמלכתחילה הייתי סקפטית ואפילו לאחר מכן כשהתחלת לעבוד איתו. אבל לא הייתה לנו הרבה ברירה. למעשה, התוכנית היחידה שלא ניסינו נכון לאותו רגע, הייתה בעלות של 12,000$ שהכרתי מחברה שהשתתפה בה עם הילד שלה, אך גם תוכנית זו לא סיפקה את המענה המקיף לבעיות הלמידה של בנה.

אולם, תוך מספר שעות של עבודה עמך התחלתי להרגיש שיש תקווה.

ראיתי שבני התחיל להבין את תפיסת האוריינטציה שלימדת, אפילו אם אני בעצמי התקשיתי להבין אותה. כנראה, צריך להיות דיסלקטי כדי להבין!

להלן ההערות שרשמתי במשך חמשת הימים שעבדת עמו:
יום א’ – אופטימי יהודית נתנה לו להרגיש טוב לגבי עצמו. הוא נהנה מלשחק עם פלסטלינה.

יום ב’ – יצירת ה-“אלף-בית” בפלסטלינה. הוא סגר את עיניו והיה מסוגל לחזור על האותיות ברברס! הוא פספס שתיים ולאחר שהראו לו את לוח ה”אלף-בית” הוא ידע להגיד בדיוק את שמות האותיות שהוא פספס.
הייתה תחושה מחודשת של ביטחון. שיחק עם כדורי הקיפודן. הוא מסוגל לכוון ולשים אותם במיכלים – תחושת שליטה חדשה.

יום ג’ – יהודית הזהירה אותי לגבי זה, הוא התחיל ליישם את הכלים אותם רכש בשיטת ה”דייוויס” – כבר בשעה 12:00 היה מתוסכל מאד, כמעט שנא את התוכנית ואמר שהיא מטופשת. הוא היה מאד מאוכזב. יהודית יזמה הפסקת צהריים ואז דיברה עמו בעדינות, והוא הסכים להמשיך. בשעה 17:00 הוא עדיין היה בלימודים (מאז 08:00 בבוקר).

הוא קרא מספר של כיתה ה’ במשך 15 דקות רצופות (דבר שמעולם לא עשה). הוא היה כל כך גאה! הוא המשיך לקרוא גם אחרי שהילדים חזרו הביתה ורצו לכל עבר עם הכלב. רק כאשר הוא סיים את הפרק, סיים את עבודתו. הוא נשאר מרוכז, תרגל הרפיה ביוזמתו האישית כאשר נתקע, ואולי הכי מדהים – אף פעם לא שפשף את עיניו!

יום ד’ – אתמול היה צורך לסרוק1 כל מילה שלישית או רביעית אך היום הוא עבר שתים או שלוש שורות ביחד ללא דיסאורינטציה. אולי המדהים ביותר הוא שבאותו יום בשעה 21:00, לאחר יום שלם של עבודה, קיימנו פגישה בבית עם מנהל תוכנית המעבר הבית ספרית, פסיכולוג בית הספר והמורה שלו. יהודית הציגה להם את תוכנית “דייוויס” ואז בקשה ממנו לקרוא. היא הדגישה שהוא לא היה חייב אך הוא הסכים. הוא קרא כאשר אני הצבעתי על המילים ואפילו תיקן את עצמו מספר פעמים. הוא יותר שוטף היום מאשר אתמול.

בימים ג’,ד’, ו-ה’, יהודית עבדה עמו בכתיבה. בכל יום היה שיפור.

וכך בסיכום חמשת הימים ובכל אחד מהם בנפרד, התרגשתי ובכיתי.

לכן יהודית, במידה ויבואו אליך אנשים מלאי היסוסים, כמו שאני באתי, בקשי מהם לקרוא את זה. אולי זה ישכנע אותם לתת את מתנת “דייוויס” לילד שלהם המבורך במתנת הדיסלקסיה.

נ.ב. כבר עברו 8 חודשים מאז השתתפנו בתוכנית עמך. האם את זוכרת את הדגם שיצרתי בפלסטלינה שאמור היה לשקף את המטרה שלי? הייתי ליד הכיריים עסוקה בבישולים כאשר בני ישב ליד שולחן המטבח וקרא. ובכן, ברוך השם המטרה הושגה. היום אני כבר לא צריכה לעמוד לידו כאשר הוא קורא ולפעמים, אני עושה כפי שתיארתי בטיט, בישולים ליד הכיריים כאשר אני מקשיבה לדבר שעבורי נשמע כצליל המוסיקה.
אני מודה לה’ שדודתי בארץ מצאה אותך ושלחה אותך אלינו.

כידוע לך יש אנשי מקצוע יותר קרובים אלינו (בארה”ב) אך היו שתי סיבות שבגללן בחרנו לבוא אליך.

ראשית, את בקיאה בשפות האנגלית והעברית.

שנית, ויותר חשוב, הוא שראיתי באינטרנט שאת מומחים בתחום (את מלמדת אחרים ללמד את השיטה) ורציתי את האישה עם הניסיון.

ולא טעינו. היית מדהימה, תומכת וסבלנית כלפי דוני, וה’ ייתן לך את הכוח להמשיך ולסייע לאחרים לעוד שנים רבות.

מקווה לראות אותך אם אי פעם תהיי בארה”ב לביקור.

בחום רב,
לאה